האמנם החלה עליית תלמידי הגר"א בשלש שיירות מאורגנות?

אברהם יערי (ואחריו עוד רבים וטובים) מתאר את ראשית עליית תלמידי הגר"א כמי שאירעה בשלש שיירות עולים מאורגנות:

"השיירה הראשונה של תלמידי הגר"א, ובראשה ר' מנחם מענדל משקלוב, הגיעה לא"י בשנת תקס"ח (1808) והתישבה תחילה בטבריה [...] בשנת תקס"ט (1809) עלתה שיירה שניה, ובראשה תלמידו המובהק של הגר"א ר' סעדיה בן ר' נתן נטע מוילנא ור' נטע בנו של ר' מנחם מנדל משקלוב. בסוף השנה ההיא עלתה שיירה שלישית ובראשה שני תלמידי הגר"א ר' חיים ב"ר טוביה כ"ץ הרב מפאקראי ור' ישראל ב"ר שמואל משקלוב עם כל בני ביתו. הם הגיעו לצפת בחודש תשרי תק"ע ומצאו כבר לפניהם מבני עדתם ארבעים משפחות שהן מאה וחמשים נפש" (א' יערי, אגרות א"י, עמ' 325-324).

להבנתי, תיאור עלייתם בשיירות שגוי, ונולד מתוך הבנה מוטעית של הרקע, האווירה וההתרחשות הכללית באותה תקופה. תיאור זה מושפע ככל הנראה גם מתיאורי העליות המאוחרות יותר. בפועל, אותן כ-40 משפחות שעלו באותן שנתיים, תקס"ח-תק"ע (1810-1808), והצטרפו לקהילת הפרושים, עלו למעשה טיפין טיפין ולא בקבוצות מאורגנות.

הבעיה העיקרית עם תיאור כזה של שיירות וקבוצות מאורגנות, הוא שאין לו שום איזכור במקור קרוב יחסית לזמן הרלוונטי, לא מפי אחד מהעולים עצמם וגם לא מפי אחרים בני זמנם.

בולט הדבר בכך שסדר הדברים בתיאורו של יערי מתבסס על תיאורו של רבי ישראל משקלוב בזכרונותיו, אך גם בו חסר איזכור לקיומן כביכול של שיירות וקבוצות מאורגנות אותן מציין יערי.

"בשנת תקס"ח בא לעיר הקדושה צפת ת"ו כבוד הרב החסיד המקובל המפורסם המנוח מו"ה מנחם מענדיל מק"ק שקלאב. ותחלת בואו היה בעיה"ק טבריא [...] אז בשנת תקס"ט נסע תלמידו [של הגר"א] הרב המובהק המפורסם המנוח מו"ה סעדיה ז"ל מוילנה ובנו של מוהר"מ ז"ל [...] אחר כך בשנת תק"ע נסע הרב הג' המפורסם מוהר"ח פאקראייער מ"ץ דק"ק ווילנא. וגם אני נסעתי עם כל בני ביתי ועם אבי מורי ז"ל, ובאנו לפה בחדש תשרי תק"ע, צפ"ת לפ"ק, ומצאתי פה ערך ארבעים בעלי בתים ק"נ נפשות יקרות" ("אמת מארץ תצמח", תולדות חכמי ירושלים, ג, עמ' 140-138).

השוואת דבריהם מעלה שאין בדברי רבי ישראל שום אזכור לעלייה בשיירות ובקבוצות גדולות. רבי מנחם מנדל, רבי סעדיה עם בנו של רבי מנחם מנדל, רבי חיים ורבי ישראל מתוארים כל אחד כעליית בודדים ולא כחלק מקבוצה כלשהי 1}.

כמו כן, יש בידינו תיאור בן הזמן המתאר את העליה הגדולה באותן שנים, אותה הוא מתאר כתופעה יומיומית, כלומר כעלייה של בודדים מידי יום כמעט, ולא כשתיים שלש שיירות מאורגנות כתיאורו של יערי 2}.

דברים שכתב רבי אברהם ב"ר אשר אנשיל, מגיד במינסק, בסביבות שנת תקס"ט (1809):

"הודו לאל מחוללינו חבל נחלתינו אשר השאיר לנו פלטה בארץ. שם בלב אחינו בני בריתינו לנטוש כל מחמדיהם משכיות החמדה בנוי לתלפיות הן כל יקר ראתה עינינו. יום יום חדשים מקרוב באו סובבים סובבים הולכים ונוסעים בארץ מגורי אבותיהם כספם וזהב קודש לה' וישימו נפשם בכפם לעזוב את ארץ מולדת הגרים בארץ לא להם ולא לגור כי אם להשתקע וישימו בים דרך ולא נתנו אל לבם עצב ומורך" (רבי אברהם ב"ר אשר אנשיל מגיד במינסק, עמוד הימני, מינסק תקע"א, בהקדמה).

יש לשים לב, כי מדבריו משתמעת נקודה נוספת, מרכזית יותר, והיא שעליית תלמידי הגר"א לא התרחשה ב'חלל ריק', אלא בשנים בהן היה גל עלייה רחב, בו יהודים רבים רצו וניסו לעלות לא"י!

נמל אודסה דרכה עברו רוב העולים לא"י בתקופה הנידונה, ציור מאמצע המאה ה-19

על היותה של העלייה בשנים המדוברות תופעה נרחבת יותר מאשר של קבוצת השתייכות מצומצמת, ישנה בידנו גם עדות חיצונית לכך, עדות נוצרית מסיונרית המדווחת מתקופת מאי-יוני 1811 (תקע"א) על דברים ששמעו מפי מנהיגי קהילות יהודיות שאימתו שמועות שנפוצו אודות השנתיים הקודמות (1811-1809 תקס"ט-תקע"א):

מתורגם מאנגלית: "זה בהחלט נכון, שכבר במשך שנתיים, כמה מאות משפחות יהודיות היגרו מפולין לארץ ישראל. [...] המקום שממנו הגירות אלה נפוצות ביותר לדבריהם הם ברודי בוולוניה [וואהלין] ווילנה בליטא" (Jewish Repository, Vol 1, 1813, London, P. 248).

גם אם התיאור על עליית "מאות משפחות יהודיות" הינו מוגזם לכאורה ('מאות יהודים' היה תיאור נכון יותר), התיאור של עלייה לא רק מוילנה וליטא אלא גם מברודי וסביבתה, בהם חסידים רבים, משתקף מעלייתם של כמה וכמה דמויות חסידיות חשובות באותן שנים, כמו רבי אריה ליב מוואלטשיסק, רבי דוד שלמה אייבשיץ (מחבר הספרים "לבושי שרד" ו"ערבי נחל"), רבי חיים טירר מטשרנוביץ (מחבר הספר "באר מיים חיים"), רבי גרשון מרגליות (חתנו של רבי ישכר בער מזלוטשוב) ועוד.

המקור הנוצרי הנזכר מספר גם על עדות ממנה ניתן להתרשם על 'התחושה באוויר' באותן שנים:

מתורגם מאנגלית: "אותם אנשים, מהם בטעות שמעתי זאת, אמרו לי, בהזדמנות אחרת, כי חמש עשרה שנה קדימה מכאן כנראה שלא יישאר אף יהודי במדינה זו" (שם).

גל עלייה נרחב זה לא פסח גם על הספרדים, שעלו גם הם באותן שנים ובמספרים גבוהים יותר, כפי שעולה מכמה מקורות וביניהם מפקד מונטיפיורי של שנת תקצ"ט (1839), וכן מדברי רבי חיים ב"ר טוביה כ"ץ מפאקראי שעמד בראש קהילת ה"פרושים" בראשיתה, הכותב בערב ר"ח ניסן תק"ע (1810):

"ובעז"ה קבעתי דירתי בעה"ק צפת תוב"ב [...] ואני נותן עבורה י' אדומים לשנה, לפי העת כזאת שנתייקרו הדירות הרבה, מחמת שבשנה זו נתרבו באי האה"ק מהספרדים ומכל המדינות הרבה מאוד ונתיישבו פה" (א' יערי, אגרות א"י, עמ' 338).

להבנתי, התיאור אודות שיירות מאורגנות בעליית תלמידי הגר"א נולד מתוך הבנה מוטעית, כביכול עלייתם התרחשה ב'חלל ריק' מנותקת מהאווירה וההתרחשות הכללית. כך שכביכול לפתע פתאום חלה התעוררות לעלייה דווקא בקרב חוג תלמידי הגר"א וההולכים בדרכו, התעוררות פתאומית המצביעה לכאורה על התארגנות העומדת מאחורי התעוררות זו.

חשוב עם זאת לציין, שאי קיומן של שיירות עולים מאורגנות ועלייה מאורגנת בכלל ב"עליית תלמידי הגר"א", אינו אומר שלא היתה התארגנות באף שלב בעלייה זו. שכן, למרות שאין אנו מוצאים לאורך עשרות השנים הראשונות מאז החלה עלייה זו, אף קריאה מצד העולים ומנהיגיהם בארץ ובחו"ל לאנשים לעלות לא"י, עם זאת אנו מוצאים התארגנות בנקודה מאוד מסויימת - בעת ייסוד הקהילה החדשה "מדרש פרושים".

כתיאורו של רבי ישראל משקלוב:

"מה ארבה לספר אם לא יכילו כמה יריעות מה שהיה לנו ביגיעת הגאון דוולאזין ובחכמתו המרובה וצדקתו הנפלאה, ועזרת הרוזנים הצדיקים הנ"ל, עד שהעלנו לכונן ישוב חדש בפני עצמו להרב מוהר"מ ז"ל [רבי מנחם מנדל משקלוב], שנשלח אליו עוד מאנשי תלמידי רבנו הגאון החסיד נ"ע וליסד ביהמ"ד פה עיה"ק [צפת] על שם קדש הקדשים מרן הגאון נ"ע" ("אמת מארץ תצמח", תוח"י, ג, עמ' 139).

כלומר, היתה קבוצה מאורגנת אחת - קבוצת 'גרעין יסוד' להקמת קהילת הפרושים שהגיעה לא"י בקיץ תקס"ט (1809) בראשותו של רבי סעדיה ב"ר נתן נטע, מגדולי וותיקי תלמידי הגר"א, כמסופר בהמשך דברי ר"י משקלוב. זה המקרה היחיד בו אנו מוצאים קבוצת עולים שאורגנה ונשלחה כקבוצה, קבוצה שנשלחה להיות קבוצת היסוד לקהילה החדשה.

עם זאת, כנראה לא היתה זו קבוצה גדולה במיוחד, תיאור שהיה מתבקש בדברי רבי ישראל אילו היה זה נכון. אלא מספר משפחות שעלו יחדיו, משפחות, שבניגוד לאחרות, נשלחו בצורה מאורגנת.

תיאור עליית רבי סעדיה - קבוצת המייסדים - בידי רבי ישראל משקלוב
("אמת מארץ תצמח", תוח"י, ג, עמ' 140-139)

עובדה זו, שזו הדוגמה היחידה לקבוצת עולים מאורגנת, מעוררת את השאלה, מדוע איפוא רק קבוצת העולים זו אורגנה ודווקא בנקודת הזמן של הקמת הקהילה כגרעין המייסד, ואין אנו מוצאים שום אזכור לעידוד עלייה בשום שלב אחר לאורך התקופה?

התשובה להבנתי, טמונה בהבנה שבעיני תלמידי הגר"א החידוש היה עצם הקמתו של "כולל הפרושים" וביסוסו לאורך השנים, כדבר המאפשר להם ולשכמותם לעלות ולהתיישב בא"י. בירור נקודה זו בהרחבה וההוכחות לה, אפרסם בהרחבה בקרוב.

הערות:

1} אגב, "השיירה השלישית" כביכול המתוארת בידי יערי, בראשותם של רבי חיים ורבי ישראל, כלל אינה מתוארת בידי רבי ישראל כעלייה אחת. רבי ישראל מתאר את עלייתו של רבי חיים בנפרד ואת שלו ומשפחתו בנפרד, מה גם שרבי חיים עלה מווילנה בעוד רבי ישראל, אביו ומשפחתו עלו משקלוב עיר מולדתם ומגוריהם.

2} הספר אמנם נדפס בפועל בשנת תקע"א (1811), אך מאחר שההסכמות לספר נכתבו כבר בסביבות חודש אב תקס"ט (1809), סביר להניח שגם ההקדמה נכתבה בסביבות אותו הזמן.