הפרושים - תלמידי הגר"א בא"י

פרטים מעטים ידועים אודות משפחתו ותולדותיו של רבי סעדיה ב"ר נתן נטע, אחד מגדולי תלמידי הגר"א ומהוותיקים שבהם, וגם מה שידוע לא נתברר לאשורו. אתחיל עם קטע מדברים שכתבו בני הגר"א אודותיו, כשהם מונים את תלמידיו הגדולים של אביהם הגר"א, זה לשונם: "והרביעי הרב הגדול המופלג בתורה וביראה המפורסם מוה' סעדיה נר"ו גיסו של הרב הגאון מו' שלמה זלמן הנ"ל . עזב ביתו ובא לשמוע תורתו [של הגר"א], ושמש אותו שנים רבות, ולמד ממנו הרבה, בכל יום ויום בבואו לפני המלך עם הספר, פנים מסבירות הראה לו" (הקדמתם לביאור הגר"א לשו"ע או"ח, שקלוב תקס"ג). גיסו הנזכר, הוא רבי זעלמעלע אחיו של רבי חיים מוולוז'ין, שניהם גדולי תלמידי הגר"א. ר"ס היה נשוי לאחות אשתו של ר"ז, בנותיו של הגביר הוילנאי רבי יחיאל מיכל פעסעלעס. רי"מ היה בנו של רבי יוסף בלאך, אמו קרויה פעסע, על שמה נקראו רי"מ וגיסו רבי אליהו בשם פעסעלעס. מפקד וילנה 1784 ברשימות מפקד האוכלוסין של הדוכסות הגדולה של ליטא שנערכה בשנת 1784 (תקמ"ד) בוילנה , ישנה רשו

אחת המשפחות הפרושיות הוותיקות בא"י הינה משפחת חשין, בראשה עמד רבי יצחק ב"ר זאב וולף מחסלביץ' שהיה מראשוני העולים לא"י ב"עליית תלמידי הגר"א", כבר בשנת תק"ע (1810).  המסורת המשפחתית של המשפחה מספרת על כך שהינם צאצאים של ר' סעדיה ב"ר נתן נטע תלמיד הגר"א. וממנהיגי התיישבות ה"פרושים" בא"י. לפי המסורת, ראש המשפחה - ר' משה בנו של ר' יצחק מחסלביץ', שכונה "ר' משה חעשעס", כונה כך כיוון ששמה של אשתו או חמותו היה "חאשע", שהיתה בתו או אשתו של ר' סעדיה.  לפי הגירסה הנפוצה יותר, לאשתו של ר"מ קראו בתיה-באשא והיא היתה בתם של ר' שמואל מפינסק ואשתו חאשע - בתו של ר' סעדיה. לדעתי, אין קשר משפחתי בין ר' שמואל מפינסק לר' סעדיה, והאמת היא כזו: ר' משה נישא פעמיים, כשאשתו הראשונה (ששמה אינו ידוע לפי שעה) היתה נכדתו של ר' סעדיה ואשתו אסתר. לאחר פטירתה, נישא ר"מ לבתיה-באשא בתו של ר' שמואל ב"ר שלום מפינסק, שהיה שד"ר הכולל. מתוך ילדיו של ר"מ,  ככל הנראה,  

מאות העולים הראשונים ב"עליית תלמידי הגר"א" התיישבו תחילה בצפת, מכיון שירושלים היתה סגורה ומסוגרת בפני אשכנזים, זאת בעקבות חובות עתק שהשאירו אחריהם חבורת רבי יהודה החסיד על ה"חורבה" בירושלים עד שנאלצו לברוח מהעיר. לא רק הקמת קהילה אשכנזית עצמאית חדשה נתפשה כבלתי אפשרית, גם אשכנזים בודדים לא יכלו להתיישב בעיר כאשכנזים ונאלצו להתלבש כספרדים, מצב שנמשך קרוב למאה שנה. משכך נאלצו ה"פרושים" להתיישב רק בצפת, כך היה החל משנת תקס"ח (1808) ועד למרחשון שנת תקע"ו (1815), אז עלה רבי מנחם מנדל משקלוב מגדולי תלמידי הגר"א ומנהיג הקהילה להתיישב בירושלים. בחודש טבת תקע"ב (1812) נסעו רבי סעדיה תלמיד הגר"א ובנו רבי נתן נטע מצפת לירושלים, שם שהו משך כשבועיים. לאחר חזרתם לצפת, כתב ר"ס "יומן מסע" שם הוא מתאר את מעשיהם בביקורם בירושלים, את ביקורם בבתי הכנסת והישיבות השונות של הקהילה הספרדית בירושלים - הקהילה היחידה בעיר, וכן לכתם להתפלל בכותל המערבי, בקבר רחל ובקברי קדמונים אחרים בירושלים וסביבותיה. ביקורים מטעם קהילת הפרושים בצפת ב