הפרושים - תלמידי הגר"א בא"י

גל עליית תלמידי הגר"א החל עם עלייתו של רבי מנחם מנדל משקלוב בשנת תקס"ח (1808) לגליל, התיישב קודם בטבריה ולבסוף בצפת. לאחר זמן קצר הקים, בעזרתם של חבריו תלמידי הגר"א ו"רוזני וילנה" ובראשם רבי חיים מוולוז'ין, את "כולל הפרושים", קהילת " מדרש פרושים ". בסוף חורף תק"ע (1810) כבר מנתה הקהילה כ-40 משפחות, כ-150 נפשות. קצב העלייה הגבוה, והמצוקה הכלכלית שהלכה וגברה בקרב העולים, חייבו הקמת תשתית תמיכה בקרב הקהילות היהודיות באירופה. לשם כך נשלח רבי ישראל משקלוב בניסן אותה שנה לוילנה לשם הקמת תשתית גיוס כספים, שליחות אותה ביצע בהצלחה רבה. ר"י סיים את שליחותו וחזר לצפת בחול-המועד פסח תקע"ג (1813). עד אז קצב העלייה המשיך במלוא עוזו, בקצב של כ-100 נפשות בשנה, ובחזרתו מנתה הקהילה לדבריו כבר 461 נפשות (כמנין 'אברך אתכ"ם', כ-125 משפחות. על כך בהרחבה בהזדמנות אחרת). בעת חזרתו החלה להתפשט בגליל מגיפה קשה שהשתוללה משך קרוב לשנתיים, בשנים תקע"ג-ד (1813-4), ממנה מתו כ-3,000 יה ודים ( Journal of a Tour In The Levant by Wil

ראש וראשון לתלמידי הגר"א שעלו לא"י היה רבי מנחם מנדל משקלוב, שעלה בשנת תקס"ח (1808). תחילה התיישב בטבריה, שם היתה אז קהילה אשכנזית שנשלטה בידי החסידים מ"כולל רייסין" ובראשם רבי אברהם מקאליסק. רמ"מ, כמתנגד חריף לתנועת החסידות, לא הסתדר עם חסידי רייסין בטבריה ועבר לגור בצפת, בסופו של דבר הוחלט על הקמת "כולל הפרושים", קהילה חדשה נפרדת לצד זו החסידית  (רבי ישראל משקלוב, "אמת מארץ תצמח", תולדות חכמי ירושלים, ג, עמ' 139-138) . רמ"מ עלה לא"י בתקס"ח (1808) כאמור, מעל עשור לאחר פטירת רבו הגר"א, אך האם בידינו מתי גמלה בלבו ההחלטה על עלייה בפועל לא"י? הנה לדוגמה חברו, רבי סעדיה ב"ר נתן נטע, שעלה מעט אחריו, בקיץ תקס"ט (1809), תכנן לעלות בפועל מספר שנים קודם לכן, כבר בתקס"ב (1802). כפי שעולה מ הסכם פשרה על גבאות קלויז הגר"א בוילנה, שנחתם בכ"ב ניסן תקס"ב (1802) בעת פרישת ר"ס מהגבאות. אז הובטחה לו תמיכה קבועה עבור פעילותו למען ביהמ"ד, וציינו "ואף אם יסע לקבוע דירתו

לפני כחודשיים פרסמתי מאמר אודות ר' שמואל הרב מקמון , בו נתברר שהיה דמות רבנית מכובדת ואחד מראשי כולל הפרושים בצפת לאחר עלייתו לא"י בתקע"ז (1817). לאחרונה מצאתי אותו נזכר במפקד  ממשלתי שנערך גם בעיירה בה כיהן ברבנות - קמון אשר במחוז מינסק , בשנת 1811 (תקע"א). שם הוא נזכר כ"שמואל רבין" בן "יוסל", בן 56, יליד 1755. כונה "רבין" ככל הנראה בגלל כהונתו כרב. לפי רישום זה ר' שמואל נולד איפוא בשנת תקט"ו, עולה מכך שבעת עלייתו לא"י בשנת תקע"ז (1817) היה כבן 62, ובעת פטירתו בצפת בחוה"מ סוכות תקפ"ה (1824) היה כבן 69. מפקד אוכלוסין (זכרים בלבד) בקמון 1811 במפקד נזכרים גם כמה מילדיו: יודל איסל, בן 22 (בן 6 במפקד הקודם ב-1795), יליד 1789 אברהם חיים רבין, בן 17, יליד 1792 יוסף אליה רבין, בן 10, יליד 1801 יצחק גרשון רבין, בן 8, יליד 1803 הבן השני ברשימה קרוי על שם אביו של ר' שמואל - ר' יוסף אליהו ב"ר אברהם. במאמר הבאתי מדברי נכדו ר' איסר פייביל רבינוביץ' המציין ש