הפרושים - תלמידי הגר"א בא"י

בשנות התק"ס (1800-10), ובפרט לקראת שנת תק"ע (1810), התחולל גל עלייה גדול של מאות יהודים לארץ-ישראל מליטא ופולין, באותה עת עלו ארצה עוד יותר יהודים מארצות ערב (ראו כאן ). מתוך גל עלייה זה נוצר "כולל הפרושים" אליו השתייכו עם עלייתם האשכנזים ה'מתנגדים' מבין העולים. המשתייכים לקהילה זו מוכרים יותר כעולים ב"עליית תלמידי הגר"א", אף שרק דמויות בודדות, אם כי מרכזיות, ממנהיגי הקהילה היו תלמידי הגר"א עצמו. מנהיגו ומייסדו של "כולל הפרושים" בא"י היה רבי מנחם מנדל משקלוב, מגדולי תלמידיו של הגר"א, אשר עלה לא"י בשנת תקס"ח (1808). עד לעלייתו השתייכו כלל העולים האשכנזים מליטא ורייסין ל"כולל רייסין" בטבריה שהיה אז בהנהגתו של רבי אברהם מקאליסק החסידי, מתלמידי המגיד ממעזריטש. כשהגיע רמ"מ לטבריה ואח"כ לצפת, הצטרפו אליו 'מתנגדים', מהם שעלו עוד לפניו, לייסוד כולל חדש עבור העולים ה'מתנגדים' - כולל " מדרש פרושים ". רבי ישראל משקלוב, שעלה אף הוא (הגיע לצפת בתשרי תק"ע, 1809), מספר בז

פרטים מעטים ידועים אודות משפחתו ותולדותיו של רבי סעדיה ב"ר נתן נטע, אחד מגדולי תלמידי הגר"א ומהוותיקים שבהם, וגם מה שידוע לא נתברר לאשורו. אתחיל עם קטע מדברים שכתבו בני הגר"א אודותיו, כשהם מונים את תלמידיו הגדולים של אביהם הגר"א, זה לשונם: "והרביעי הרב הגדול המופלג בתורה וביראה המפורסם מוה' סעדיה נר"ו גיסו של הרב הגאון מו' שלמה זלמן הנ"ל . עזב ביתו ובא לשמוע תורתו [של הגר"א], ושמש אותו שנים רבות, ולמד ממנו הרבה, בכל יום ויום בבואו לפני המלך עם הספר, פנים מסבירות הראה לו" (הקדמתם לביאור הגר"א לשו"ע או"ח, שקלוב תקס"ג). גיסו הנזכר, הוא רבי זעלמעלע אחיו של רבי חיים מוולוז'ין, שניהם גדולי תלמידי הגר"א. ר"ס היה נשוי לאחות אשתו של ר"ז, בנותיו של הגביר הוילנאי רבי יחיאל מיכל פעסעלעס. רי"מ היה בנו של רבי יוסף בלאך, אמו קרויה פעסע, על שמה נקראו רי"מ וגיסו רבי אליהו בשם פעסעלעס. מפקד וילנה 1784 ברשימות מפקד האוכלוסין של הדוכסות הגדולה של ליטא שנערכה בשנת 1784 (תקמ"ד) בוילנה , ישנה רשו

בשנת תקס"ח (1808) עלה לא"י ר' מנחם מנדל משקלוב - הראשון מתלמידי הגר"א בגל העלייה המכונה "עליית תלמידי הגר"א" והיה למייסדו של "כולל הפרושים" בא"י. הצבעתי על כך בעבר ( כאן ), שאת ההחלטה לעלות קיבל רמ"מ בשנים תקס"ה-ו (1805-6). בשנת תקס"ה הוא מבטא את הציפייה לעלייה עדיין בסגנון המסורתי הרגיל - "ויקוים בנו השתא הכא לשנה הבאה בירושלים" (הקדמתו לפירוש הגר"א על הגדה של פסח, הורודנה תקס"ה), ואילו בשנת תקס"ו הוא כותב על כך בצורה יותר אישית ופחות מסורתית - "וזכות אדמ"ו הגאון ז"ל יעמוד לי ולכל ישראל לשוב למקומנו האמיתי אל ארץ חמדה טובה ורחבה שהנחיל ה' לאבותינו ויחד לבבנו שם לאהבה וליראה אותו בלבב שלם" (הקדמתו לביאור הגר"א על שו"ע יו"ד, הורודנה תקס"ו). נראה איפוא שבשנת תקס"ו כבר הוחלט אצל רמ"מ לממש את חלומו לעלות לא"י. מה הביא בנקודת זמן זו את רמ"מ להחלטה זו? בתקופה שבין פטירת רבו הגר"א בראשית שנת תקנ"ח (1797) עד לעלייתו לא"י בשנת תק

רבי בנימין ריבלין משקלוב, מותיקי תלמידי הגר"א, ניסה כמו מספר מחבריו תלמידי הגר"א, לעלות אף הוא לא"י. ר"ב לא הצליח בסופו של דבר לממש את רצונו, ונפטר במוהילב אשר ברייסין, בטרם יצא ממש לדרכו לא"י. מקובל לקבוע את תאריך נסיון עלייתו ואת תאריך פטירתו לקיץ תקע"ב (1812). לדוגמה "אך בהיותו במאהליב על הדניעפער חלה את חליו ומת שם, בסוף שנת תקע"ב או בתחלת שנת תקע"ג" (ש"י פין, כנסת ישראל, ורשה תרמ"ז, עמ' 167). אך להבנתי מדובר בטעות, יש לקבוע את תאריך נסיון עלייתו ותאריך פטירתו לסביבות תחילת חודש שבט תקע"ג (1813). ישנו בידינו תיאור מפורט על קורותיו של ר"ב בשנתו האחרונה לחייו, שנכתב בידי תלמידו רבי מרדכי נתנזון (ש"י פין, קריה נאמנה, וילנה תר"כ, עמ' 279-277). הטעות נוצרה להבנתי, מכך שבראשית דבריו, כותב ר"מ כך: "זכיתי להיות אתו ולעמוד לפניו שבעה ירחים רצופים מחדש טבת עד מנחם אב תקע"ב" (שם, עמ' 277). מכיון שמהמשך התיאור עולה כי שהה ר"מ עם ר"ב גם בימים הסמוכים לפטירתו, הובן שר"ב

אברהם יערי (ואחריו עוד רבים וטובים) מתאר את ראשית עליית תלמידי הגר"א כמי שאירעה בשלש שיירות עולים מאורגנות: " השיירה הראשונה של תלמידי הגר"א, ובראשה ר' מנחם מענדל משקלוב, הגיעה לא"י בשנת תקס"ח (1808) והתישבה תחילה בטבריה [...] בשנת תקס"ט (1809) עלתה שיירה שניה , ובראשה תלמידו המובהק של הגר"א ר' סעדיה בן ר' נתן נטע מוילנא ור' נטע בנו של ר' מנחם מנדל משקלוב. בסוף השנה ההיא עלתה שיירה שלישית ובראשה שני תלמידי הגר"א ר' חיים ב"ר טוביה כ"ץ הרב מפאקראי ור' ישראל ב"ר שמואל משקלוב עם כל בני ביתו. הם הגיעו לצפת בחודש תשרי תק"ע ומצאו כבר לפניהם מבני עדתם ארבעים משפחות שהן מאה וחמשים נפש" (א' יערי, אגרות א"י, עמ' 325-324) . להבנתי, תיאור עלייתם בשיירות שגוי, ונולד מתוך  הבנה מוטעית של הרקע, האווירה וההתרחשות הכללית באותה תקופה. תיאור זה  מושפע ככל הנראה גם מתיאורי העליות המאוחרות יותר.  בפועל, אותן כ-40 משפחות שעלו  באותן שנתיים, תקס"ח-תק"ע (1810-1808) , והצטרפו לקהילת הפרושי

ראש וראשון לתלמידי הגר"א שעלו לא"י היה רבי מנחם מנדל משקלוב, שעלה בשנת תקס"ח (1808). תחילה התיישב בטבריה, שם היתה אז קהילה אשכנזית שנשלטה בידי החסידים מ"כולל רייסין" ובראשם רבי אברהם מקאליסק. רמ"מ, כמתנגד חריף לתנועת החסידות, לא הסתדר עם חסידי רייסין בטבריה ועבר לגור בצפת, בסופו של דבר הוחלט על הקמת "כולל הפרושים", קהילה חדשה נפרדת לצד זו החסידית  (רבי ישראל משקלוב, "אמת מארץ תצמח", תולדות חכמי ירושלים, ג, עמ' 139-138) . רמ"מ עלה לא"י בתקס"ח (1808) כאמור, מעל עשור לאחר פטירת רבו הגר"א, אך האם בידינו מתי גמלה בלבו ההחלטה על עלייה בפועל לא"י? הנה לדוגמה חברו, רבי סעדיה ב"ר נתן נטע, שעלה מעט אחריו, בקיץ תקס"ט (1809), תכנן לעלות בפועל מספר שנים קודם לכן, כבר בתקס"ב (1802). כפי שעולה מ הסכם פשרה על גבאות קלויז הגר"א בוילנה, שנחתם בכ"ב ניסן תקס"ב (1802) בעת פרישת ר"ס מהגבאות. אז הובטחה לו תמיכה קבועה עבור פעילותו למען ביהמ"ד, וציינו "ואף אם יסע לקבוע דירתו