הפרושים - תלמידי הגר"א בא"י

בשנות התק"ס (1800-10), ובפרט לקראת שנת תק"ע (1810), התחולל גל עלייה גדול של מאות יהודים לארץ-ישראל מליטא ופולין, באותה עת עלו ארצה עוד יותר יהודים מארצות ערב (ראו כאן ). מתוך גל עלייה זה נוצר "כולל הפרושים" אליו השתייכו עם עלייתם האשכנזים ה'מתנגדים' מבין העולים. המשתייכים לקהילה זו מוכרים יותר כעולים ב"עליית תלמידי הגר"א", אף שרק דמויות בודדות, אם כי מרכזיות, ממנהיגי הקהילה היו תלמידי הגר"א עצמו. מנהיגו ומייסדו של "כולל הפרושים" בא"י היה רבי מנחם מנדל משקלוב, מגדולי תלמידיו של הגר"א, אשר עלה לא"י בשנת תקס"ח (1808). עד לעלייתו השתייכו כלל העולים האשכנזים מליטא ורייסין ל"כולל רייסין" בטבריה שהיה אז בהנהגתו של רבי אברהם מקאליסק החסידי, מתלמידי המגיד ממעזריטש. כשהגיע רמ"מ לטבריה ואח"כ לצפת, הצטרפו אליו 'מתנגדים', מהם שעלו עוד לפניו, לייסוד כולל חדש עבור העולים ה'מתנגדים' - כולל " מדרש פרושים ". רבי ישראל משקלוב, שעלה אף הוא (הגיע לצפת בתשרי תק"ע, 1809), מספר בז

מדוע השקיע ר' מנחם מנדל משקלוב, מתלמידיו הגדולים של הגר"א, מאמצים מרובים למען גאולת ה"חורבה" - "חורבת ר' יהודה החסיד" בירושלים מחובות חבורת ר' יהודה החסיד לערבים ולהשגת רשיון לבנייתה מחדש? רמ"מ השקיע לא רק מאמצים רבים אלא אף כספים רבים לשם כך, כספים שיכלו ללכת לטובת עניי קהילת הפרושים. מדוע התמקד דווקא ב"חורבה"? התשובה בעיקרה היא שבאותה עת לא הוכרו זכויותיהם של האשכנזים בירושלים, כשלמעשה עד לשנת תקצ"ה (1835), לא הותר לאשכנזים בירושלים להחזיק נדל"ן בבעלותם. רמ"מ הסיק שכל עוד נמשך מצב זה, ישנו איום קיומי על עצם קיומה של קהילה אשכנזית בירושלים כמו בימי חבורת ר"י החסיד, מצב שיוכל להתרחש חלילה ברגע של חילופי שלטון ושינויי אינטרסים של השלטון. לכן הציב למטרה לקנות שטח להקמת בית-כנסת אשכנזי בירושלים, שטח שהבעלות האשכנזית עליו יוכר בידי השלטון. במרחשון שנת תקע"ו (1815) עבר רמ"מ מצפת לשבת בירושלים, תיכף ומיד לאחר מעברו החל לפעול להשגת בעלות על נחלה עבור קהילה אשכנזית. כשהוא רואה בהשגת נחלה לאשכנזים בירושלים צעד קרי

בשנת תקס"ח (1808) עלה לא"י ר' מנחם מנדל משקלוב - הראשון מתלמידי הגר"א בגל העלייה המכונה "עליית תלמידי הגר"א" והיה למייסדו של "כולל הפרושים" בא"י. הצבעתי על כך בעבר ( כאן ), שאת ההחלטה לעלות קיבל רמ"מ בשנים תקס"ה-ו (1805-6). בשנת תקס"ה הוא מבטא את הציפייה לעלייה עדיין בסגנון המסורתי הרגיל - "ויקוים בנו השתא הכא לשנה הבאה בירושלים" (הקדמתו לפירוש הגר"א על הגדה של פסח, הורודנה תקס"ה), ואילו בשנת תקס"ו הוא כותב על כך בצורה יותר אישית ופחות מסורתית - "וזכות אדמ"ו הגאון ז"ל יעמוד לי ולכל ישראל לשוב למקומנו האמיתי אל ארץ חמדה טובה ורחבה שהנחיל ה' לאבותינו ויחד לבבנו שם לאהבה וליראה אותו בלבב שלם" (הקדמתו לביאור הגר"א על שו"ע יו"ד, הורודנה תקס"ו). נראה איפוא שבשנת תקס"ו כבר הוחלט אצל רמ"מ לממש את חלומו לעלות לא"י. מה הביא בנקודת זמן זו את רמ"מ להחלטה זו? בתקופה שבין פטירת רבו הגר"א בראשית שנת תקנ"ח (1797) עד לעלייתו לא"י בשנת תק

אנו מוצאים את רצ"ה לעהרן, ראש ארגון הפקידים והאמרכלים של אמסטרדם למען ארץ-ישראל  (הפקוא"מ) , במכתב לר' ישראל משקלוב (ו' מרחשון תקצ"ט 1838), מציין סיפור ששמע: "דלא סבירא ולא שמיע לי מה שעשו ק"ק [- קהילה קדושה] פרושים בשנים קודמות בצפת תובב"א שהיו רגילים להתפלל בנוסח ספרדי וכדי לדחות מעליהם אנשי ק"ק חב"ד חזרו ותפסו נוסח אשכנזי" (אגרות הפקוא"מ, כ"י, כרך 8, דף 113 ע"ב). לפי הסיפור ששמע לעהרן, בתחילת התיישבותם של הפרושים בא"י בצפת, הם נהגו להתפלל בנוסח הספרדי, מה שהביא את חסידי חב"ד בצפת להתפלל עם הפרושים. הפרושים תלמידי הגר"א בהתנגדותם לתנועת החסידות החליטו, לפי הסיפור, לשנות את נוסח התפילה לנוסח אשכנז כדי שלא יתפללו עמם חסידי חב"ד. מדובר לכאורה בשמועה רחוקה על תקופה רחוקה, אודות השנים הראשונות לעליית תלמידי הגר"א, כ-30 שנה קודם כתיבת המכתב הלזה. כך שסביר להניח שהסיפור אינו מדוייק לפרטיו, בפרט שלא ברור מאיזה צד בסיפור שמע על המעשה, אם מהפרושים או מאנשי חב"ד. מה גם שהסיפור לכשעצמו תמוה, שכן ר&q

בסביבות שנת תקל"ב (1772), נשלחה קבוצת משפחות מוילנה לא"י, כדי להעמיד מחדש את הקהילה האשכנזית בירושלים, בראש הקבוצה עמד רבי עזריאל ב"ר משה ברכה משקלוב (אבי אביו של רבי ישראל משקלוב תלמיד הגר"א). עמו עלו מספר דמויות ומשפחות וילנאיות חשובות, כמו הנגידים רבי שבתי ב"ר אלחנן חפץ * וחתנו רבי חיים ב"ר חיים שבתיל'ס. "שועת אחינו האשכנזים גרי עיה"ק [ירושלים] בימים האלה באה והגיע גם עד אחיהם אנשי גאולתם, בני רוסיא ופולין, ותעש שם רושם נמרץ בלבבם הטהור, ואספו אסיפה גדולה מגאוני וגדולי רוסיא, בעיר וילנא המעטירה. ושם גמרו פה אחד להחזיר כבוד ישוב האשכנזים בירושלים על מכונו, ויועצו להגיע למטרתם, ויאמרו לשלוח לירושלים איזה משפחות מראשי גדוליהם אשר יודעו על ידם איך ובמה לרפא מחץ מכתם" (פרומקין, תולדות חכמי ירושלים, ח"ג, עמ' 72). נסיון חידוש הקהילה האשכנזית בירושלים לא צלח בסופו של דבר, כשכבר בשלב מוקדם נפטר רבי עזריאל באיזמיר, בדרכו חזרה לא"י לאחר מסע גיוס כספי תרומות (פרומקין, שם). לאחר הכישלון בירושלים, עברו חלק מהמשפחות (אם לא כולן) לטברי

אברהם יערי (ואחריו עוד רבים וטובים) מתאר את ראשית עליית תלמידי הגר"א כמי שאירעה בשלש שיירות עולים מאורגנות: " השיירה הראשונה של תלמידי הגר"א, ובראשה ר' מנחם מענדל משקלוב, הגיעה לא"י בשנת תקס"ח (1808) והתישבה תחילה בטבריה [...] בשנת תקס"ט (1809) עלתה שיירה שניה , ובראשה תלמידו המובהק של הגר"א ר' סעדיה בן ר' נתן נטע מוילנא ור' נטע בנו של ר' מנחם מנדל משקלוב. בסוף השנה ההיא עלתה שיירה שלישית ובראשה שני תלמידי הגר"א ר' חיים ב"ר טוביה כ"ץ הרב מפאקראי ור' ישראל ב"ר שמואל משקלוב עם כל בני ביתו. הם הגיעו לצפת בחודש תשרי תק"ע ומצאו כבר לפניהם מבני עדתם ארבעים משפחות שהן מאה וחמשים נפש" (א' יערי, אגרות א"י, עמ' 325-324) . להבנתי, תיאור עלייתם בשיירות שגוי, ונולד מתוך  הבנה מוטעית של הרקע, האווירה וההתרחשות הכללית באותה תקופה. תיאור זה  מושפע ככל הנראה גם מתיאורי העליות המאוחרות יותר.  בפועל, אותן כ-40 משפחות שעלו  באותן שנתיים, תקס"ח-תק"ע (1810-1808) , והצטרפו לקהילת הפרושי

מאות העולים הראשונים ב"עליית תלמידי הגר"א" התיישבו תחילה בצפת, מכיון שירושלים היתה סגורה ומסוגרת בפני אשכנזים, זאת בעקבות חובות עתק שהשאירו אחריהם חבורת רבי יהודה החסיד על ה"חורבה" בירושלים עד שנאלצו לברוח מהעיר. לא רק הקמת קהילה אשכנזית עצמאית חדשה נתפשה כבלתי אפשרית, גם אשכנזים בודדים לא יכלו להתיישב בעיר כאשכנזים ונאלצו להתלבש כספרדים, מצב שנמשך קרוב למאה שנה. משכך נאלצו ה"פרושים" להתיישב רק בצפת, כך היה החל משנת תקס"ח (1808) ועד למרחשון שנת תקע"ו (1815), אז עלה רבי מנחם מנדל משקלוב מגדולי תלמידי הגר"א ומנהיג הקהילה להתיישב בירושלים. בחודש טבת תקע"ב (1812) נסעו רבי סעדיה תלמיד הגר"א ובנו רבי נתן נטע מצפת לירושלים, שם שהו משך כשבועיים. לאחר חזרתם לצפת, כתב ר"ס "יומן מסע" שם הוא מתאר את מעשיהם בביקורם בירושלים, את ביקורם בבתי הכנסת והישיבות השונות של הקהילה הספרדית בירושלים - הקהילה היחידה בעיר, וכן לכתם להתפלל בכותל המערבי, בקבר רחל ובקברי קדמונים אחרים בירושלים וסביבותיה. ביקורים מטעם קהילת הפרושים בצפת ב