הפרושים - תלמידי הגר"א בא"י

אנו מוצאים את רצ"ה לעהרן, ראש ארגון הפקידים והאמרכלים של אמסטרדם למען ארץ-ישראל  (הפקוא"מ) , במכתב לר' ישראל משקלוב (ו' מרחשון תקצ"ט 1838), מציין סיפור ששמע: "דלא סבירא ולא שמיע לי מה שעשו ק"ק [- קהילה קדושה] פרושים בשנים קודמות בצפת תובב"א שהיו רגילים להתפלל בנוסח ספרדי וכדי לדחות מעליהם אנשי ק"ק חב"ד חזרו ותפסו נוסח אשכנזי" (אגרות הפקוא"מ, כ"י, כרך 8, דף 113 ע"ב). לפי הסיפור ששמע לעהרן, בתחילת התיישבותם של הפרושים בא"י בצפת, הם נהגו להתפלל בנוסח הספרדי, מה שהביא את חסידי חב"ד בצפת להתפלל עם הפרושים. הפרושים תלמידי הגר"א בהתנגדותם לתנועת החסידות החליטו, לפי הסיפור, לשנות את נוסח התפילה לנוסח אשכנז כדי שלא יתפללו עמם חסידי חב"ד. מדובר לכאורה בשמועה רחוקה על תקופה רחוקה, אודות השנים הראשונות לעליית תלמידי הגר"א, כ-30 שנה קודם כתיבת המכתב הלזה. כך שסביר להניח שהסיפור אינו מדוייק לפרטיו, בפרט שלא ברור מאיזה צד בסיפור שמע על המעשה, אם מהפרושים או מאנשי חב"ד. מה גם שהסיפור לכשעצמו תמוה, שכן ר&q

בסביבות שנת תקל"ב (1772), נשלחה קבוצת משפחות מוילנה לא"י, כדי להעמיד מחדש את הקהילה האשכנזית בירושלים, בראש הקבוצה עמד רבי עזריאל ב"ר משה ברכה משקלוב (אבי אביו של רבי ישראל משקלוב תלמיד הגר"א). עמו עלו מספר דמויות ומשפחות וילנאיות חשובות, כמו הנגידים רבי שבתי ב"ר אלחנן חפץ * וחתנו רבי חיים ב"ר חיים שבתיל'ס. "שועת אחינו האשכנזים גרי עיה"ק [ירושלים] בימים האלה באה והגיע גם עד אחיהם אנשי גאולתם, בני רוסיא ופולין, ותעש שם רושם נמרץ בלבבם הטהור, ואספו אסיפה גדולה מגאוני וגדולי רוסיא, בעיר וילנא המעטירה. ושם גמרו פה אחד להחזיר כבוד ישוב האשכנזים בירושלים על מכונו, ויועצו להגיע למטרתם, ויאמרו לשלוח לירושלים איזה משפחות מראשי גדוליהם אשר יודעו על ידם איך ובמה לרפא מחץ מכתם" (פרומקין, תולדות חכמי ירושלים, ח"ג, עמ' 72). נסיון חידוש הקהילה האשכנזית בירושלים לא צלח בסופו של דבר, כשכבר בשלב מוקדם נפטר רבי עזריאל באיזמיר, בדרכו חזרה לא"י לאחר מסע גיוס כספי תרומות (פרומקין, שם). לאחר הכישלון בירושלים, עברו חלק מהמשפחות (אם לא כולן) לטברי