הפרושים - תלמידי הגר"א בא"י

גל עליית תלמידי הגר"א החל עם עלייתו של רבי מנחם מנדל משקלוב בשנת תקס"ח (1808) לגליל, התיישב קודם בטבריה ולבסוף בצפת. לאחר זמן קצר הקים, בעזרתם של חבריו תלמידי הגר"א ו"רוזני וילנה" ובראשם רבי חיים מוולוז'ין, את "כולל הפרושים", קהילת " מדרש פרושים ". בסוף חורף תק"ע (1810) כבר מנתה הקהילה כ-40 משפחות, כ-150 נפשות. קצב העלייה הגבוה, והמצוקה הכלכלית שהלכה וגברה בקרב העולים, חייבו הקמת תשתית תמיכה בקרב הקהילות היהודיות באירופה. לשם כך נשלח רבי ישראל משקלוב בניסן אותה שנה לוילנה לשם הקמת תשתית גיוס כספים, שליחות אותה ביצע בהצלחה רבה. ר"י סיים את שליחותו וחזר לצפת בחול-המועד פסח תקע"ג (1813). עד אז קצב העלייה המשיך במלוא עוזו, בקצב של כ-100 נפשות בשנה, ובחזרתו מנתה הקהילה לדבריו כבר 461 נפשות (כמנין 'אברך אתכ"ם', כ-125 משפחות. על כך בהרחבה בהזדמנות אחרת). בעת חזרתו החלה להתפשט בגליל מגיפה קשה שהשתוללה משך קרוב לשנתיים, בשנים תקע"ג-ד (1813-4), ממנה מתו כ-3,000 יה ודים ( Journal of a Tour In The Levant by Wil