גילגולה של טעות - התאריכים השגויים אצל רבי יהוסף שוורץ

בכתביו של רבי יהוסף שוורץ הוזכרו על ידו מספר תאריכים שגויים אודות קורותיה של קהילת הפרושים בירושלים. אציג כאן את השערתי איך נוצרו הטעויות הללו: המרות שגויות של תאריכים על-פי הלוח המוסלמי.

תאריך תחילת ההתיישבות האשכנזית בירושלים

"בשנת תקע"ב הית' עת צרה ליעקב לכל יושבי הגליל כי היתה אז מגפה גדולה רח"ל בארץ וכמעט נחרב (מתו כל יושבי) צפת והנשארי' הרה נסו, ולא נשאר כ"א חלק חמישי' יושבי'. ומהם ברחו עה"ק ירושלים וגם שם הי' קצף ה' החל הנגף. ומן הבורחים ירושלימ' היה הר"ר מנחם מענדל תלמיד הגאון החסיד מהור"א מוילנא, גם הר"ר ישראל בעל פאת השלחן (עין הקדמתו) והר"ר אברהם שלמה זלמן. ואז החל הישוב מבני אשכנזים בירושלים" (תבואות הארץ, י-ם תר"ה, מעשה הארץ, עמ' נא).
"בשנת תקע"ב היתה מגפה גדולה רח"ל בגליל העליון והתחתון. ויברחו גם מהאשכנזים לעה"ק ירושלים וישימו נפשם בכפם להראות בעיר וכבר נשכחה שנאת הישמעאלים והבאים מאשכנזים עניים מרודים. ומעת ההיא והלאה באו אשכנזים לירושלים. מהם לבשו בגדי הספרדים להתנכר והם היו אז מתי מספר (כ' אנשים)" (תבואות הארץ, י-ם תר"ה, מעשה הארץ, עמ' תעא).

לדברי שוורץ בשנת תקע"ב (1812) היתה מגיפה בגליל, אז ברחו מהפרושים לירושלים, ומאז החלה התיישבות האשכנזים בירושלים.

יש בכך שתי בעיות:

א', המגיפה המדוברת היתה בשנים תקע"ג-ד (1813-4), והבריחה לירושלים היתה בקיץ תקע"ג (ר"י משקלוב, "אמת מארץ תצמח", בתוך א"ל פרומקין, תולדות חכמי ירושלים, ג, עמ' 142-141, 143; ר"י משקלוב, פאת השלחן, צפת תקצ"ו, בהקדמה; ועוד).

ב', תחילת התיישבות האשכנזים בירושלים היתה רק בשנת תקע"ו (1816) (ר"י משקלוב, "אמת מארץ תצמח", שם, עמ' 143; ר"א מרכוס נאמן, בתוך א' יערי, זכרונות א"י, א, עמ' 128; גרייבסקי, פנקס ירושלם, א' תרפ"ט, עמ' ב; ר"א מרכוס נאמן, בתוך א' מורגנשטרן, גאולה בדרך הטבע, עמ' 53; ר"ח הורוביץ, חבת ירושלים, דפו"ר י-ם תר"ד, ירושלים תשכ"ד, עמ' רכג; ועוד).

תאריך קבלת הפירמאן על ביטול חובות האשכנזים

"בשנת תקע"ו השתדלו ע"י גדולי המלכות בעיר קושטא להביא מאמר (פירמן) ממלך כי לא יכולו הישמעאלים יושבי ירושלים לתבוע חובות האשכנזים" (תבואות הארץ, י-ם תר"ה, מעשה הארץ, עמ' תעב).

לדבריו, את הפירמאן על ביטול חובות האשכנזים, קיבלו הפרושים כבר בשנת תקע"ו (1816), בעוד ממקורות אחרים אנו יודעים שהיה זה רק בסביבות תקע"ט-תק"ף (1820-1819).

"בשנת התק"ף ליצירה נשמע דבר מלכות מקושטאנטינה שכל חוב שעבר עליו יותר מארבעים שנה אשר לא נפרע מהבעלים הוא בטל בהחלט. [...] ויועדו יחד וישלחו את הרב ר' יצחק ברוך מקאוונא והרב ר' שלמה זלמן שפירא תלמידו של הגאון החסיד ר"ח מוואלאזין לקושטאנטינה, ויביאו משם את מאמר המלך, כתוב וחתום מהמושאלים הגדול שר המשפטים אשר להוד מלכותו השלטן, אל ידי מושלי ושרי עיה"ק, שמעתה אין שום תביעה ודין ומשפט עוד להישמעאלים על חובות הישנים אשר הם נושים" (א"ל פרומקין, תוח"י, ג, עמ' 154).

איזכור למסמך זה, במסמך של בית המשפט המוסלמי בירושלים מתשרי תקצ"ז (1836):

"ואז יצא צו נעלה, בשנת 1234 [1819-1818], בהתאם לפסק הלכה של כבוד שיח' אל אסלאם כי אל למישהו להתנכל לעדת האשכנזים בעניין החובות, היות ואין הם צריכים לפרוע זאת על פי החוק" (א' כהן, יהודים בבית המשפט המוסלמי - המאה התשע-עשרה, יד בן-צבי, י-ם תשס"ג 2003, עמ' 59).

רבי יהוסף שוורץ

איך נוצרו הטעויות?

כפי שניתן להבחין, בשני המקרים מדובר בפער של כ-4 שנים בין התאריך האמיתי לתאריך בו נוקט שוורץ. השאלה הנשאלת כמובן, היא איך מהיכן הגיעו התאריכים השגויים הללו?

התשובה להבנתי היא שמדובר בתרגומים שגויים, או לייתר דיוק - המרות שגויות, של תאריכי השנים לפי לוח השנה המוסלמי לתאריכים עבריים.
בגלל שלוח השנה המוסלמי הוא ירחי ונודד על פני עונות השנה, לא קל להמיר תאריך מוסלמי לתאריך עברי, בניגוד להמרה בין הלוח העברי לגרגוריאני ששניהם מסונכרנים לעונות השנה, קושי זה גורם בקלות לטעויות בחישוב. 

טעויות שכאלו אנו מוצאים לעיתים בתרגומי הפירמאנים לעברית. לדוגמה, אצל גרייבסקי (מגנזי קדם, י-ם תשל"ז, עמ' 138) מובא קטע ובו פירוט אודות שלש תעודות שנמצאו בארכיונו של רבי שמואל סלנט:

א', אילאם 1235 - תקע"ו שבו נתבאר כל שטח החורבה ומצריו 'על פי בקשת הרב החכם רבי מנדל והרב החכם רבי זלמן'.
ב', אילאם משנת 1240 - תקפ"א. כי החצר ר' יהודא החסיד הוא 'טולק' של עדת האשכנזים.
ג', אילאם משנת 1250 - תקצ"א כי החובות הראשונים שנשארו חייבים מהישוב הקדמון בטלים, מפני שהם חובות הפרטים ולא חובות הקרקעות.

התוכן המיוחס לתעודות הללו לא רלוונטי כרגע לענייננו, מה שחשוב לעניינינו הן המרות השנים המוסלמיות לשנים עבריות. שכן התאריכים הנכונים הן כדלהלן:

השנה המוסלמית 1235 חופפת לחודשים העבריים מרחשון - אלול תק"ף (1820-1819)

השנה המוסלמית 1240 חופפת לחודשים העבריים אלול תקפ"ד - אב תקפ"ה (1825-1824)

השנה המוסלמית 1250 חופפת לחודשים העבריים אייר תקצ"ד - ניסן תקצ"ה (1835-1834)

גרייבסקי (שם, עמ' 74-73) מביא שם תרגום של פירמאן משנת 1252 המוסלמית, והיא הומרה לשנת תק"ץ(!), בעוד ששנת 1252 חופפת לחודשים העבריים אייר תקצ"ו - אד"ב תקצ"ז (1837-1836), טעות גדולה בהרבה מהדוגמאות הנ"ל.

מעניין לענייננו הוא הנזכר בפירמאן ההוא מהשנה המוסלמית 1252:

"לפני פרק זמן של כעשרים שנה או יותר, באו אנשים מעדת האשכנזים המתגוררים בארצות אוסטריה ורוסיה ושכנו בירושלים הנאצלה בחסות [הקפיטולציות], כנתינים אחרים דוגמתם" (א' כהן, יהודים בבית המשפט המוסלמי - המאה התשע-עשרה, שם).

אם נניח שטעו לחשוב שהשנה המוסלמית 1252 חופפת בעיקרה לשנת תקצ"ב (1832), אזי 20 שנה אחורנית - כנזכר בתעודה - מביא אותנו לתקע"ב (1812) כשנה בה באו אשכנזים להתגורר בירושלים(!) - התאריך המוטעה הראשון שראינו.

התאריך המוטעה השני נלקח מהשנה המוסלמית 1234 כנזכר, לפי החישוב המוטעה 1234 יוצא חופף לשנה העברית תקע"ו (1816) - טעות בפער דומה מהתאריך הנכון.

עתה, לאחר ששוורץ טעה או הוטעה בידי אחרים לחשב שההתיישבות האשכנזית בירושלים החלה בתקע"ב (1812) במקום בתקע"ו (1815), והוא ידע שהיתה מגיפה סביב אותה שנה (בתקע"ג 1813), "נאלץ" שוורץ לכרוך את המגיפה עם תחילת ההתיישבות בירושלים ולצייר את ההתיישבות כתוצאה של הבריחה מחמת המגיפה.

כך למעשה נולדה הטעות שנכנסה לאחר מכן ברבים מהמקורות המאוחרים לתיארוך שנת התיישבות הפרושים בירושלים לתקע"ב (1812), וביניהם גם לחיבורים הפסאודו-היסטוריוגרפיים "קול התור", "חזון ציון" ועוד.

נמצא איפוא, שככל הנראה מה שהוביל את שוורץ לתיארוך שגוי של תחילת יישוב הפרושים בירושלים וכן תיארוך שגוי לקבלת הפירמאן הראשון אודות ביטול חובות האשכנזים בירושלים, אינו אלא המרות שגויות של השנים המוסלמיות הנזכרות בתעודות הללו לשנים עבריות. יש למסקנה זו מספר השלכות, בעיקר לתאריכים המוזכרים אצל שוורץ בנוגע לפירמאנים השונים, אך יש כמובן לבחון כל מקרה לגופו.

לדוגמה, שוורץ מספר במקום אחר לאחר אזכור נוסף של הבריחה מהמגיפה בשנת תקע"ב (1812) בטעות כאמור, הוא מספר בהקשר של הפירמאן הראשון, זה שהוא מתארך לשנת תקע"ו (1816), על קבלת פירמאן נוסף המאשר לפרושים להחזיק בספר-תורה בבית-המדרש שלהם בירושלים, ביהמ"ד "אור החיים". כדבריו:

"בשנת 5576 (1816) נעשו מאמצים, באמצעות התערבותם של היהודים המכובדים והעשירים בקונסטנטינופול, להשיג פירמאן (צו) מהשליט העליון של טורקיה, להתיר לאשכנזים להחזיק ספר תורה במדרשם בירושלים, וכי ייאסר על המוסלמים להגיש תביעה כלשהי נגד האשכנזים שהתגוררו אז בעיר הקודש, בגלל חבותם הקודמת של קודמיהם" (מתורגם לעברית מספרו באנגלית Descriptive Geography and Brief Historical Sketch of Palestine, 1850).

סביר איפוא להניח, שגם כאן התאריך שגוי, וההיתר להחזקת ס"ת ניתן באותה עת עם שמיטת חובות האשכנזים, כדברי שוורץ, זה שכאמור היה רק בסביבות שנת תק"ף (1820) (אנו שומעים על קיומו של פירמאן זה להחזקת ס"ת בשנת תקפ"ד - 1834, ראו א' מורגנשטרן, בשליחות ירושלים, עמ' 85).