הפרושים - תלמידי הגר"א בא"י

מדוע השקיע ר' מנחם מנדל משקלוב, מתלמידיו הגדולים של הגר"א, מאמצים מרובים למען גאולת ה"חורבה" - "חורבת ר' יהודה החסיד" בירושלים מחובות חבורת ר' יהודה החסיד לערבים ולהשגת רשיון לבנייתה מחדש? רמ"מ השקיע לא רק מאמצים רבים אלא אף כספים רבים לשם כך, כספים שיכלו ללכת לטובת עניי קהילת הפרושים. מדוע התמקד דווקא ב"חורבה"? התשובה בעיקרה היא שבאותה עת לא הוכרו זכויותיהם של האשכנזים בירושלים, כשלמעשה עד לשנת תקצ"ה (1835), לא הותר לאשכנזים בירושלים להחזיק נדל"ן בבעלותם. רמ"מ הסיק שכל עוד נמשך מצב זה, ישנו איום קיומי על עצם קיומה של קהילה אשכנזית בירושלים כמו בימי חבורת ר"י החסיד, מצב שיוכל להתרחש חלילה ברגע של חילופי שלטון ושינויי אינטרסים של השלטון. לכן הציב למטרה לקנות שטח להקמת בית-כנסת אשכנזי בירושלים, שטח שהבעלות האשכנזית עליו יוכר בידי השלטון. במרחשון שנת תקע"ו (1815) עבר רמ"מ מצפת לשבת בירושלים, תיכף ומיד לאחר מעברו החל לפעול להשגת בעלות על נחלה עבור קהילה אשכנזית. כשהוא רואה בהשגת נחלה לאשכנזים בירושלים צעד קרי

פרטים מעטים ידועים אודות משפחתו ותולדותיו של רבי סעדיה ב"ר נתן נטע, אחד מגדולי תלמידי הגר"א ומהוותיקים שבהם, וגם מה שידוע לא נתברר לאשורו. אתחיל עם קטע מדברים שכתבו בני הגר"א אודותיו, כשהם מונים את תלמידיו הגדולים של אביהם הגר"א, זה לשונם: "והרביעי הרב הגדול המופלג בתורה וביראה המפורסם מוה' סעדיה נר"ו גיסו של הרב הגאון מו' שלמה זלמן הנ"ל . עזב ביתו ובא לשמוע תורתו [של הגר"א], ושמש אותו שנים רבות, ולמד ממנו הרבה, בכל יום ויום בבואו לפני המלך עם הספר, פנים מסבירות הראה לו" (הקדמתם לביאור הגר"א לשו"ע או"ח, שקלוב תקס"ג). גיסו הנזכר, הוא רבי זעלמעלע אחיו של רבי חיים מוולוז'ין, שניהם גדולי תלמידי הגר"א. ר"ס היה נשוי לאחות אשתו של ר"ז, בנותיו של הגביר הוילנאי רבי יחיאל מיכל פעסעלעס. רי"מ היה בנו של רבי יוסף בלאך, אמו קרויה פעסע, על שמה נקראו רי"מ וגיסו רבי אליהו בשם פעסעלעס. מפקד וילנה 1784 ברשימות מפקד האוכלוסין של הדוכסות הגדולה של ליטא שנערכה בשנת 1784 (תקמ"ד) בוילנה , ישנה רשו

בשנת תקס"ח (1808) עלה לא"י ר' מנחם מנדל משקלוב - הראשון מתלמידי הגר"א בגל העלייה המכונה "עליית תלמידי הגר"א" והיה למייסדו של "כולל הפרושים" בא"י. הצבעתי על כך בעבר ( כאן ), שאת ההחלטה לעלות קיבל רמ"מ בשנים תקס"ה-ו (1805-6). בשנת תקס"ה הוא מבטא את הציפייה לעלייה עדיין בסגנון המסורתי הרגיל - "ויקוים בנו השתא הכא לשנה הבאה בירושלים" (הקדמתו לפירוש הגר"א על הגדה של פסח, הורודנה תקס"ה), ואילו בשנת תקס"ו הוא כותב על כך בצורה יותר אישית ופחות מסורתית - "וזכות אדמ"ו הגאון ז"ל יעמוד לי ולכל ישראל לשוב למקומנו האמיתי אל ארץ חמדה טובה ורחבה שהנחיל ה' לאבותינו ויחד לבבנו שם לאהבה וליראה אותו בלבב שלם" (הקדמתו לביאור הגר"א על שו"ע יו"ד, הורודנה תקס"ו). נראה איפוא שבשנת תקס"ו כבר הוחלט אצל רמ"מ לממש את חלומו לעלות לא"י. מה הביא בנקודת זמן זו את רמ"מ להחלטה זו? בתקופה שבין פטירת רבו הגר"א בראשית שנת תקנ"ח (1797) עד לעלייתו לא"י בשנת תק

אנו מוצאים את רצ"ה לעהרן, ראש ארגון הפקידים והאמרכלים של אמסטרדם למען ארץ-ישראל  (הפקוא"מ) , במכתב לר' ישראל משקלוב (ו' מרחשון תקצ"ט 1838), מציין סיפור ששמע: "דלא סבירא ולא שמיע לי מה שעשו ק"ק [- קהילה קדושה] פרושים בשנים קודמות בצפת תובב"א שהיו רגילים להתפלל בנוסח ספרדי וכדי לדחות מעליהם אנשי ק"ק חב"ד חזרו ותפסו נוסח אשכנזי" (אגרות הפקוא"מ, כ"י, כרך 8, דף 113 ע"ב). לפי הסיפור ששמע לעהרן, בתחילת התיישבותם של הפרושים בא"י בצפת, הם נהגו להתפלל בנוסח הספרדי, מה שהביא את חסידי חב"ד בצפת להתפלל עם הפרושים. הפרושים תלמידי הגר"א בהתנגדותם לתנועת החסידות החליטו, לפי הסיפור, לשנות את נוסח התפילה לנוסח אשכנז כדי שלא יתפללו עמם חסידי חב"ד. מדובר לכאורה בשמועה רחוקה על תקופה רחוקה, אודות השנים הראשונות לעליית תלמידי הגר"א, כ-30 שנה קודם כתיבת המכתב הלזה. כך שסביר להניח שהסיפור אינו מדוייק לפרטיו, בפרט שלא ברור מאיזה צד בסיפור שמע על המעשה, אם מהפרושים או מאנשי חב"ד. מה גם שהסיפור לכשעצמו תמוה, שכן ר&q

רבי בנימין ריבלין משקלוב, מותיקי תלמידי הגר"א, ניסה כמו מספר מחבריו תלמידי הגר"א, לעלות אף הוא לא"י. ר"ב לא הצליח בסופו של דבר לממש את רצונו, ונפטר במוהילב אשר ברייסין, בטרם יצא ממש לדרכו לא"י. מקובל לקבוע את תאריך נסיון עלייתו ואת תאריך פטירתו לקיץ תקע"ב (1812). לדוגמה "אך בהיותו במאהליב על הדניעפער חלה את חליו ומת שם, בסוף שנת תקע"ב או בתחלת שנת תקע"ג" (ש"י פין, כנסת ישראל, ורשה תרמ"ז, עמ' 167). אך להבנתי מדובר בטעות, יש לקבוע את תאריך נסיון עלייתו ותאריך פטירתו לסביבות תחילת חודש שבט תקע"ג (1813). ישנו בידינו תיאור מפורט על קורותיו של ר"ב בשנתו האחרונה לחייו, שנכתב בידי תלמידו רבי מרדכי נתנזון (ש"י פין, קריה נאמנה, וילנה תר"כ, עמ' 279-277). הטעות נוצרה להבנתי, מכך שבראשית דבריו, כותב ר"מ כך: "זכיתי להיות אתו ולעמוד לפניו שבעה ירחים רצופים מחדש טבת עד מנחם אב תקע"ב" (שם, עמ' 277). מכיון שמהמשך התיאור עולה כי שהה ר"מ עם ר"ב גם בימים הסמוכים לפטירתו, הובן שר"ב

בסביבות שנת תקל"ב (1772), נשלחה קבוצת משפחות מוילנה לא"י, כדי להעמיד מחדש את הקהילה האשכנזית בירושלים, בראש הקבוצה עמד רבי עזריאל ב"ר משה ברכה משקלוב (אבי אביו של רבי ישראל משקלוב תלמיד הגר"א). עמו עלו מספר דמויות ומשפחות וילנאיות חשובות, כמו הנגידים רבי שבתי ב"ר אלחנן חפץ * וחתנו רבי חיים ב"ר חיים שבתיל'ס. "שועת אחינו האשכנזים גרי עיה"ק [ירושלים] בימים האלה באה והגיע גם עד אחיהם אנשי גאולתם, בני רוסיא ופולין, ותעש שם רושם נמרץ בלבבם הטהור, ואספו אסיפה גדולה מגאוני וגדולי רוסיא, בעיר וילנא המעטירה. ושם גמרו פה אחד להחזיר כבוד ישוב האשכנזים בירושלים על מכונו, ויועצו להגיע למטרתם, ויאמרו לשלוח לירושלים איזה משפחות מראשי גדוליהם אשר יודעו על ידם איך ובמה לרפא מחץ מכתם" (פרומקין, תולדות חכמי ירושלים, ח"ג, עמ' 72). נסיון חידוש הקהילה האשכנזית בירושלים לא צלח בסופו של דבר, כשכבר בשלב מוקדם נפטר רבי עזריאל באיזמיר, בדרכו חזרה לא"י לאחר מסע גיוס כספי תרומות (פרומקין, שם). לאחר הכישלון בירושלים, עברו חלק מהמשפחות (אם לא כולן) לטברי